Vorgestellt: Mesilat Yesharim

מסילת ישרים

Mesilat Yesharim oder Pfad der Gerechten

eine Liebeserklärung

von

Emeth Cordovero

Es gibt wohl kein tiefgründigeres Mussar-Buch innerhalb des Judentums, als dieses kurze Werk des RaMChaL, (Rabbi Moshe Chaim Luzzatto), welches das Leben tausender Menschen grundlegend verändert hat.

Es gibt wohl keine Yeshiva auf diesem Planeten, welches nicht auch das Mesilat Yescharim zur Grundlektüre gemacht hat.

Ähnlich wie das Tractatus Logico Philosophicus des verehrten Herrn Wittgenstein, welches Grundlage vieler Erstsemester wurde, um die Sicht auf logisches Denken zu verändern. Mesilat Yescharim hat diese Fähigkeit um ein vielfaches intensiver auf dem Kasten. Auch meine Sicht hat, seit der ersten intensiven Lektüre dieses unfassbaren Buches, nie mehr auf seine alte Blindheit zurückgreifen müssen. Schon beim ersten Mal als ich die Seiten unbedacht durchblätterte, einfach um mal zu schauen worum es denn so geht, auf einen Satz gestossen, der mein Leben von da an in eine Richtung dirigierte, die ich so nicht vermutet hätte.

Dieser unscheinbare Satz ging um den Sinn des Lebens.

Und seither forschte ich unentwegt in der Unendlichkeit der Torah, um einen Schatz nach dem anderen bergen zu können. Zwanzig Jahre ist dies nun mittlerweile her.  Ich habe viele Menschen kennengelernt die dieses Buch verschlungen haben. Und jedem mit dem ich darüber sprach, hat ein anderer Satz in den Bann gezogen. Seither vermute ich dass ein mystischer Bann dieses Buch verzaubert hat und durch die Inspiration von Engeln jeden in seine Anziehungskraft reinzieht, der mit dem Inhalt des Buches vertraut wird. Interessant finde ich, das moderne Autoren, wie diejenigen die das Buch „The Secret“ schrieben, tatsächlich Menschen anziehen können. Nicht dass der Inhalt nicht in der Tat spannend ist und inspirierend noch dazu. Keine Frage. Aber es besteht keine wahre Tiefendimension.

Es ist wie die schicke Kleidung eines hässlichen Menschen. Darin befindet sich, egal wie man es dreht, immer nur ein hässlicher Mensch.

Dieses Buch des RaMChaL allerdings, hat eine Tiefendimensiom die jedem Leser, nur nach der Lektüre der Einleitung klar werden dürfte. Logische Schlüsse, einfache Prämissen, die jedem klar sein sollten, werden hier mit einer Leichtigkeit präsentiert, dass man nur nach Luft japsen möchte. Ich zumindest konnte kaum atmen, bevor ich nicht die nächste Seite durchlas. Und gen Ende angekommen, konnte ich es kaum abwarten von vorne anzufangen, ganz so wie der weise Autor es ja bereits in der Einleitung vorschlug. Er hätte sich diesen Satz ersparen können. So sehr verliebte ich mich in diesen kranken jungen Rabbiner, der gequält, verfolgt und belacht durchs Leben vor mehr als 200 Jahren ging.

So sehr bin ich mir heute sicher, ist er derjenige, der die verlorene Lebenszeit des Rabbi Akiva korrigierte und deswegen in so jungen Jahren aus der Welt ging. Und in dieser Zeit hat er uns wohl 100 Werke hinterlassen, die wir leider nicht mehr alle besitzen. Dann und wann findet sich mal ein Werk wieder und wird liebevoll auf hebräisch und zumeist englisch zum Leben erweckt. Zumeist wissen seine Bücher von solch wunderbaren Dingen zu berichten, dass sie wohl eher den Leser zum Leben erwecken. Mich zumindest, haben viele seiner Bücher aufmerksam gemacht was der Sinn des Lebens überhaupt ist. In meinem jugendlichen Leichtsinn habe ich einmal gesagt, dass ich innerhalb meiner Bibliothek im Grunde mit zwei Büchern bestens bedient gewesen wäre, ungeachtet der dann wahrscheinlich aufkeimenden Sehnsucht nach mehr. Rabbi Moshe Cordovero’s Tomer Devorah und Rabbi Moshe Chaim Luzzattos Mesilat Yescharim.

Dies entspricht natürlich nicht der vollen Wahrheit. Und obgleich mich die Kritik des Ramchal nachdenklich stimmt, wenn er gleich auf der zweiten Seite darüber schimpft dass die Gelehrten und talentierten Menschen seiner Zeit, immer nur mit Pilpulim beschäftigt wären, immer nur Gemara lernten und auf diejenigen die sich dem Mussar verschrieben haben eher mit einem lächeln runterblicken. In der Tat verhielt es sich zu den Zeiten des Vilna Gaon (1720–1797) so, der ein glühender Verehrer des Ramchal war, dass eher Menschen mit minderen Fähigkeiten lediglich Mussar und Tehilim studierten, was auf keinen Fall falsch gewesen sein dürfte. Gerade heute sollte es uns als oberste Pflicht gelten, dass wir uns dem Mussar widmen. Warum?

Weil die Gelehrtenkreise, trotz der ansteigenden Zahlen der Frommen durch die Baalei Teshuva Bewegung, eher zurückgehen. Jeder ist zum Experten geworden. Jeder darf ungeschönt seine Meinung kundgeben. Fertiggestellte Kommentare innerhalb jedes Siddurs, jeder Torah und sogar des Talmuds, verwandeln Scharen von Unwissenden in plötzliche Talmidei Chachamim.

Und keiner schämt sich dafür dass er womöglich falsch liegen könnte. Kritik erfolgt an Gelehrten, Wissenden und Rabbanim, ohne mit der Wimper zu zucken. Halacha Online verhilft ungelenk zur Verteidigung des eigenen Standpunktes und ganz so wie Schopenhauer es bei Parega und Paralipomena beschrieb, kommt der Dumme um dem Dummen zu unterstützen. Nach seinen  Gesetzen der Rhetorik, verliert dann natürlich der Gelehrte ungerechtfertigt sein Gesicht. Dies mag daran liegen dass der moderne Mensch des Jahres 5776 nicht mal mehr bemerkt dass er / sie irgendwo falsch liegen könnte. Und doch tut er /sie es. Allzuoft. Dieses Buch hat einen tiefen Zweck. Es zeigt uns deutlich eine Richtung wie man als Mensch denkt (denken kann und sollte), wie man sich zur rechten Lebensweise erzieht und wie man, kurz, ein besserer Mensch wird und zwar in allen bisher bedachten und noch unbedachten Elementen des täglichen Lebens.

Dieser Text ist nicht Grundlage der Gelehrsamkeit, sondern Grundlage die Augen, die Ohren, den Mund, die Aufnahme der Dinge koscher zu machen.

Aufmerksamkeit zu erschaffen wo sonst keine war und ist. Und die Steuerung des Lebens wieder in die eigene Hand zu legen. Da eben wo sie auch hingehört. Man wird nicht zum blinden Befehlsempfänger, sondern zum Vorläufer, ja zum Vorbild erzogen. Was meine Eltern nicht geschafft haben, das schaffte dieses Buch. Und dieses Buch dient mir noch heute als Grundlage anderen und mir selbst zu helfen.

Dies ist meine Liebeserklärung an die unfassbar perfekten Gedanken des

Ramchal hakadosch satzal.

Auszug aus der Einleitung des מסילת ישרים

מסילת ישרים א

הקדמה – אמר המחבר: החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי, אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה. ותראה, אם תתבונן בהוה ברוב העולם, כי רוב אנשי השכל המהיר והפקחים החריפים ישימו רוב התבוננם והסתכלותם בדקות החכמות ועומק העיונים איש איש כפי נטית שכלו וחשקו הטבעי. כי יש שיטרחו מאד במחקר הבריאה והטבע, ואחרים יתנו כל עיונם לתכונה ולהנדסה, ואחרים למלאכות. ואחרים יכנסו יותר אל הקדש, דהיינו, למוד התורה הקדושה. מהם בפלפולי ההלכות, מהם במדרשים, מהם בפסקי הדינים. אך מעטים יהיו מן המין הזה אשר יקבעו עיון ולמוד על עניני שלמות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדבקות, ועל כל שאר חלקי החסידות. ולא מפני שאין דברים אלה עקרים אצלם, כי אם תשאל להם, כל אחד יאמר שזהו העיקר הגדול. ושלא ידומה חכם, שיהיה חכם באמת, שלא יתבררו אצלו כל הדברים האלה. אך מה שלא ירבו לעיין עליו הוא מפני רוב פרסום הדברים ופשיטותם אצלם שלא יראה להם צורך להוציא בעיונם זמן רב. ולא ישאר לימוד הדברים האלה וקריאת הספרים מזה המין כי אם אצל אותם שאין שכלם כל כך דק וקרוב להיות גס, שאלה תראה אותם שוקדים על כל זה ולא יזוזו ממנו, עד שלפי המנהג הנוהג בעולם כשתראה אחד מתחסד לא תוכל לימנע מלחשוד אותו לגס השכל.ואולם תולדות המנהג הזה רעות מאד לחכמים ולבלתי חכמים, כי גורם שמאלה ומאלה יחסר החסידות האמיתי ויהיה יקר מאד למצוא אותו בעולם. כי יחסר מן החכמים למיעוט עיונם בו, ויחסר מן הבלתי חכמים למיעוט השגתם אותו, עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה ווידויים ארוכים מאד, צומות קשים, וטבילות קרח ושלג, כולם דברים אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה. והחסידות האמיתי הנרצה והנחמד, רחוק מציור שכלנו. כי זה דבר פשוט, מילתא דלא רמיא עליה דאינש, לאו אדעתיה. ואף על פי שכבר קבועים בלב כל האדם הישר התחלותיו ויסודותיו, אם לא יעסוק בהם, יראה פרטיו ולא יכירם, יעבור עליהם ולא ירגיש בם. ראה כי אין דברי החסידות ועניני היראה והאהבה וטהרת הלב דברים מוטבעים באדם עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם, אלא ימצאו אותם בני האדם בעצמם כמו שימצאו כל תנועותיהם הטבעיות כשינה והקיצה, הרעב והשבע, וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו. אלא ודאי שצריכים הם לאמצעים ולתחבולות לקנות אותם, ולא יבצרו גם כן מפסידים להם שירחיקום מן האדם, ולא יחסרו דרכים להרחיק מפסידיהם. אם כן אפוא איך לא יצטרך להוציא זמן על העיון הזה לדעת אמיתת הדברים ולדעת הדרך לקנותם ולקימם. מאין תבוא החכמה הזאת בלב האדם אם לא יבקשנה.וכיון שכבר התאמת אצל כל חכם צורך תמימות העבודה וחובת טהרתה ונקיונה שזולת אלה אינה נרצית ודאי כלל, אלא נמאסת ומתועבת, כי כל לבבות דורש ה‘ וכל יצר מחשבות הוא מבין (דה“י א כח), מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו שהוא עיקר מה ה‘ אלהינו שואל מעמנו. היתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם ודינים אשר אינם שייכים לנו, ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצות אנשים מלומדה. אם לא נסתכלנו ולא עייננו מה היא היראה האמיתית ומה ענפיה, איך נקנה אותה ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו. הלא תשכח ותלך אע“פ שידענו חובתה. האהבה, כמו כן, אם לא נשתדל לקבוע אותה בלבבנו בכח כל האמצעים המגיעים אותנו לזה איך נמצאה בנו, מאין יבוא הדבקות וההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו אם לא נשעה אל גדולתו ואל רוממותו אשר יוליד בלבנו הדביקות הזה. איך תטהר מחשבותינו אם לא נשתדל לנקותה מן המומין שמטיל בה הטבע הגופני, והמדות כולם הצריכות כמו כן תיקון והישרה. מי יישרם ומי יתקנם אם לא נשים לב עליהם ולא נדקדק בדבר דקדוק גדול. הלא אם עייננו על הדבר עיון אמיתי, היינו מוצאים אותו על אמיתו ומטיבים לעצמנו, ומלמדים אותו לאחרים ומטיבים להם גם כן.הוא מה שאמר שלמה (משלי ב ד): אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה‘. אינו אומר אז תבין פילוסופיה, אז תבין תכונה, אז תבין רפואה, אז תבין דינים, אז תבין הלכות, אלא אז תבין יראת ה‘. הרי לך, שלהבין היראה צריך לבקש אותה ככסף ולחפש אותה כמטמונים. הרי איפוא במה שמלומד לנו מאבותינו ובמה שמפורסם אצל כל בן דעת דרך כלל. או, הנמצא זמן לכל שאר חלקי העיון ולעיון הזה לא יהיה זמן. למה לא יקבע אדם לעצמו עתים לפחות להסתכלות הזה אם מוכרח הוא בשארית זמנו לפנות אל עיונים או אל עסקים אחרים.והנה הכתוב אומר (איוב כח, כח): הן יראת ה‘ היא חכמה, ואמרו רבותינו ז“ל (שבת לא): „הן“ אחת, שכן בלשון יוני קורין ל“אחת“ הן. הרי שהיראה היא חכמה והיא לבדה חכמה, וודאי שאין נקרא חכמה מה שאין בו עיון. אך האמת היא, כי עיון גדול צריך על כל הדברים האלה לדעת אותם באמת ולא על צד הדמיון והסברה הכוזבת, כל שכן לקנות אותם ולהשיגם.ומי שיתבונן בם יראה שאין החסידות תלוי באותם הדברים שיחשבו המתחסדים הטפשים, אלא בדברי שלמות אמיתי וחכמה רבה, הוא מה שמשה רבנו, עליו השלום, מלמדנו באמרו (דברים י יב): ועתה ישראל מה ה‘ אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה‘ אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה‘ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצות ה‘ ואת חקתיו. כאן כלל כל חלקי שלמות העבודה הנרצית לשמו יתברך, והם: היראה, ההליכה בדרכיו, האהבה, שלמות הלב, ושמירת כל המצות. היראה היא יראת רוממותו יתברך שיירא מלפניו כמו שיירא מלפני מלך גדול ונורא, ויבוש מגדולתו על כל תנועה שהוא בא להתנועע, כל שכן בדברו לפניו בתפלה או בעסקו בתורתו. ההליכה בדרכיו כולל כל ענין יושר המדות ותקונם. והוא מה שביארו ז“ל (שבת קל“ג): מה הוא רחום אף אתה רחום וכו‘. וכלל כל זה שינהג האדם כל מדותיו וכל מיני פעולותיו על פי היושר והמוסר. וכללו חכמינו ז“ל (אבות פ“ב): כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, דהיינו: כל ההולך אל תכלית ההטבה האמיתית, דהיינו, שתולדתה חזוק התורה ותקון אחוות המדינות. האהבה: שיהיה נקבע בלב האדם אהבה אליו יתברך עד שתתעורר נפשו לעשות נחת רוח לפניו, כמו שלבו מתעורר לעשות נחת רוח לאביו ולאמו, ויצטער אם חסר זה מצדו או מאחרים ויקנא על זה וישמח שמחה רבה בעשותו דבר מזה.שלמות הלב הוא: שתהיה העבודה לפניו יתברך בטוהר הכוונה, דהיינו לתכלית עבודתו בלבד ולא לשום פנייה אחרת. ונכלל בזה שיהיה שלם בעבודה ולא כפוסח על שתי הסעיפים או כעושה מצות אנשים מלומדה, אלא שיהיה כל לבו נתון לזה. שמירת כל המצות: כמשמעו, דהינו: שמירת כל המצות כלן בכל דקדוקיהן ותנאיהן. והנה כל אלה כללים צריכים פירוש גדול. ומצאתי לחכמינו ז“ל שכללו החלקים האלה בסדר וחילוק אחר יותר פרטי ומסודר לפי ההדרגה המצטרכת בהם לקנות אותם על נכון. והוא מה שאמרו בברייתא, הובאה במקומות שונים בש“ס ואחד מהם בפרק לפני אידיהן (דף כ), זה לשונו: „מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות,זהירות מביאה לידי זריזות,זריזות מביאה לידי נקיות,נקיות מביאה לידי פרישות,פרישות מביאה לידי טהרה,טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה,ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה,קדושה מביאה לידי רוח הקודש,רוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים“.והנה על פי הברייתא הזאת הסכמתי לחבר חבורי זה ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים תנאי העבודה השלמה למדרגותיהם. ואבאר בכל אחד מהם עניניו וחלקיו או פרטיו, הדרך לקנות אותו ומה הם מפסידיו, והדרך לישמר מהם. כי אקרא בו אני וכל מי שימצא בו נחת, למען נלמד ליראה את ה‘ אלקינו ולא תשכח ממנו חובתנו לפניו, ואשר חמריות הטבע משתדל להסיר מלבנו הקריאה וההסתכלות יעלה על זכרוננו ויעירנו אל המצוה עלינו. וה‘ יהיה בכסלנו וישמור רגלנו מלכד. ותתקיים בנו בקשת המשורר האהוב לאלקיו (תהלים פו): הורני ה‘ דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך. אמן כן יהי רצון.